בלילה, סבלתי ככה כאבים ברגל שלי עד שהבקר הגיע המלאך והביא אותי לגיהנום.
אחרי שהמלאך ואני ביקרו ונעזרו בנשמות בחלקים שונים בגיהנום, אמר המלאך: "האם אתה יודע, כשאתה רואה כיצד אנשים סובלים בגיהנום, זה מכיוון שהם עשו הרבה טעות בחייהם אך לא חזרו בו, ועכשיו הם צריכים לחכות שאנשי הארץ יעזרו להם בתפילות ותרומות."
"מדוע הביאתי אותך פה זה מכיוון שאתה חלק מכל זה, אתה סובל הרבה עם רגלך ובפציעה שקיבלת."
המלאך הפסיק ואמר: "האם אתה יודע מה קורה? יש להתרחש רעידת אדמה גדולה בסידני."
מבוהל, צעקתי: "או לא! אנשים לא התגברו על ההודעה שהנחתי לגבי צונאמי לסידני."
המלאך אמר: "כן, כל זה במצב של תנועה, וזה תלוי באנשי העולם האם הם חוזרים בו."
המלאך ואני דיברנו עם עוד נשמות, ניחמתי אותן וספרתי להם כמה יפה הוא אדונינו. עדיין, החלתי לדאוג איך אכתוב את ההודעה על הרעש האדמה.
המלאך אמר: "אני מלווה אותך עכשיו למקום יפה."
פתאום, מצאתי עצמי עומדת מול בניין יפה מאוד, מבריק.
המלאך אמר: "וולנטינה, לכת לעבר הפנים ולרחוץ את פניך."
כנסתי לחדר גדול. הכל היה בזהב, עם מראות, כך יקר שגזרה לי נשימה. כל דבר מבריק. לפניי הייתה אמבטיה יפה במים זורמים. רחצתי את פניי במים המבלילים וחשבתי: 'אוה, זה כה משקם, כה יפה.'
בזמן שרחצתי את פניי, השתכחתי למטה וראיתי שני ילדים קטנים מגיעים קרוב אלי.
אחד הילדים אמר: "אה, את רוחצת עצמך? לא תפחדי." הוא דחק אותי בזרועו כשדיבר את המילים האלה. ידעתי מיד שזה היה אדונינו ישו. הילד השני היה מלאך.
האדון הקטן ישוע אמר, "זאת רכושי, ואני אפשרתי לך לבוא כאן להתרענן כי ידעי שאתה דאג ואהב אותך. אל תדאג, רק התפלל ותודיע לאנשים על המסר הזה."
הרבינו הופיע כילד קטן, אבל דברו מאוד בבגרות, ולא כמו ילד.
המלאך הביא אותי חזרה לביתי.
אדוני ישוע, רחם על אנשי סידני. יתנו שינו, יצאו לדרך ויחזרו בתשובה.