יום ראשון, 24 באפריל 2016
כפלת התהילה
שלום ישועי, הנוכח באוצרות הקודש של המזבח. זה טוב מאוד להיות כאן איתך היום. אנא אוהבת אותך, גואלי, חברתי. תודה אדוני על החסדים הרבים השבוע הזה. מאדיריך, אלוהים! אתה הכול-יכול, בורא העולם; אבינו היחיד האמיתי. יהללוך ויתודך, כי בראת כל מה שיש; ממאום. יהללך על החיים! יהללך על משפחתי וחברתי. תודה על חסדי השבוע וההנחיות המובחרות מאת חברותי הקרובות, אחיותי בנצרות שהשלחו הודעות של הנחה ותרעו למען (שם נמחק). ישוע, תודה לחברים שממלאים את חיי בדרכים בלתי ספורות. הם הלכנו איתי במדבר והניחו לי משקה קר כאשר הרגשתי צמאה. הם נתנו לי חיבוקיהם הנעים מלבם של אהבה, וזה נותן ליה יותר אמונה להמשיך בדרך. אהבתם ותפילותיהם מעלים את הצלבים הכבדים בחיים רק מספיק כדי לאפשרי לנשום. יודעת אדוני שאהבתך מופיעה דרךהם, ושאתה הובילנו לדרכינו של חברות כך שנוכל ללכת זרוע בזרוע כחברים, כי אינך רוצה שאנחנו נעבור את החיים לבד.
אדוני, גם אני מודה על האנשים הרבים שמכירים ואוהבים (שם נמחק). זה חוויה נפלאה לראות ולשמוע מאנשים, חלקם מכרים לי וחלקם לא, אך הם אוהבים (שם נמחק). רחמתך וספרתך עולה על הכל, אדוני אלוהים. תודה על המבטות הידועים של (שם נמחק) ועל החיוך הרחב שמגיש בידייקנות, כך שנודע לנו שהדבר היה מכוון ומוכוון. תודה על הסימנים הקטנים אך המשמעותיים לשיפור שאנחנו רואים.
אוי, אדוני ואלוהי, מי אני שאתה משמע לתפילותי דרך עיניים מלאות דמעות ובעצבון שקט שהשתלט על מחשבותי 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. באמת הפכתי לאדם צריך שאין מדבר טוב על אמוני בך. סלח לי כאשר אני עומד לפניך בבגדי רעול ובלב הרועה, כשאתה חושק שהאצבעות שלי תזרחנה ותאמינו בך. אנחנו מנסים, ישו ואתה כה סובלן ורוחש. אדוני, לפעמים אני מרגיש כאילו קפצתי מהצוק אך הצלחתי לתפס ענפים בדרך למטה ומאזנת את צידי ההר עם יד אחת, חופר אחר דבר מה להחזיק בו בעוד שיד שנייה מחבקת גבעול שבור שעומד ליפול רק כדי להמשיך את התרסקות שלי אל הקרקע. מדוע, אוי אדוני, אני מרגיש כך כאשר בפועל רגליים עמדתי על כתפיכם — אתה סלעי, קרקפי החזקה? מדוע ישו, אין לי אמון כזה. זה לא האדם שאני רוצה להיות. רציתי להיות אחד שמחייך מול קשיים. לא חיווך, ציני אלא מחייה, מלאת חסד שמילא מהלב של מי שיודע את ישו, הזה עם הרצון האלוהי, האלוהים, הנאה, שהכול תחת שליטתו. רוצה להיות אחד שמעורר אחרים ומי הביא שקט, נוח ושקט לכל סביבי. אני רוצה זאת אדוני כך שאחרים יקבלו מה אתה מזלג על אלה שאוהבים אותך ואולם זה לא מה שהייתי. סלח לי ישו. אתה זקוק לחברים טובים יותר ממני ואשם. תן לי כל דבר שצריך, כל דבר שיודע שהצריכה ולא מה אני חושב שנדרש. אין לי מידע מה הטוב ביותר עבורי ישו אך לך כן. אדוני עזר לי להיות משרת ואח טובים יותר שלך כך שאהבתך תזרים בחופשי מהלבב הקדוש שלך, דרך הליבי הקטן והמפוצל ולחוץ על אלה שפוגש אותם אם זה רצונך היקר. אני אוהב אותך ואני מתגעגע לאהוב אותך יותר — טוב יותר. עזר לי ישו. אדוני, אנחנו מאמינים בך. עזור לנו להאמין בך יותר. תודה על השמחת הקדושה של המיסה היום בוקר. תודה שהרימתי, גם חלקית, את העננים האפורים שסובבים את לבי, נשמתי ומנתי במשך החודשים האחרונים.
היום, אני חושב שאולי ראיתי את השמש באמת ורגשתי בחום שלה לראשונה בשבועות. אף על פי שהיא הייתה שם קודם לכן, כמה שזה היה, הייתי מנוע ממנה, ואתה יודע עד כמה מאוד אוהבת אור שמש ישו כי אתה יצרת את השמש כדי להזכיר לנו וללמד אותנו עליך. השמש נותנת חיים. ללא זאת אנחנו מתים. אין דבר גדל יכול לעשות כך בלי קרני החיים של השמש. אתה השמש בחיי ישו והשמש היפה הזאת מזכירה לי באור רך את אהבת משיחי. בעבר, הלכתי סביב כאילו בחושך, מתעקש דרך, אך היום, נתת למי עיניים עם מגבעות שמש ונתת להסיר את המסווה הכיסוי עלי ואפשרתי לי לצאת מהכלא הזה כדי לרגוש ולראות את השמש. תודה לך על חסדיך הרכים אדוני ועל מחשבתך. זה מפתיע אותי כשאני חשב כמה מאוד אתה דואג לכל אחד מילדייך ואחר כך — אתה אלוהים של היקום, ונו צריכים להיות כמו נקודות עפר על האדמה והרי אתה דואג באהבה לכל אחד מאיתנו. תודה לך על אהבתך וחסדך. יהיה שבח ישו, עתה ואל עולם!!!
“ברוך הבא, כבשי הקטן שלי. אתה ברוך הבא ביותר. כאשר התפללת תפילת האמון אתמול ונתת את הכוונה לך; נתתה אותה במלואה ללא כל הגבלות, נכנעת לרצונך ורצונו של אבינו. בדרך זו, שוחררת מהחרדה והדאגה של השבועות האחרונים. שוחררת מרצון שהקשר את כוחי ומנע ממני להטיל עליך את החסדים הרבים שאני רוצה לזרוק עליך. ילדי, הילד הקטן שלי, היו מודעים לחסדות השבוע. אני רואה שאתה הבחנת גם בחסודות הקטנים והם עשויים להיות הכי יפים לעיניך, לא? ”
כן אדוני. החסדים הקטנים שהם קטנים בגודלם אך לא בעוצמתם הם אלה שאני אחזיק בלבי זמן רב מאוד. תודה לך ישו!
“ברוך הבא, ואולם אתה ביצעת את העבודה בתפילה כדי לוותר על רצונך, ובכך החסדים שבאתי להעניק לך הפכו לזמינים. המשיך בויתור זה, בתי. כאשר אחד מגלה ומצליח להבין את אהבתי, הוא יותר מסוגל להבין את המצבים הסובבים אותך ולנטוש עצמו לרצוני. אמונה היא חיונית לתהליך הזה. אתה מגיע לידע זאת בדרך עמוקה יותר, ילדי.”
תודה לך ישוע. אני בוטח בך בחייו של (שם נמחק) ובבריאותו. אדוני, תודה על הזמן עם (שם נמחק). זה היה מאוד מיוחד באמת!
“ברוך הבא בתי.”
אדוני, אנא הוי עם (שם נמחק) היום. תן לה שלום לאהבה שיתמוך בה לעבור את זה. נחם את (שם נמחק). הוי עם כל אלה שאוהבים אותו, ואת הרופאים כאשר הם מנסים להחליט מה הטוב ביותר לטיפוליו. רוח הקודש תן להם ידע ודעת. איר אותם מלאכי קדש לראות מה שקורה בתוך גוף (שם נמחק) ולבון העצמות שלו בכל תא בגופו. תודה על טפחך, ישוע הרופא הגדול והמבריא! אנוכי אוהב אותך!
“ואני אוהבך ילדי הקטן שלי. המשיך לבטוח ברצוני המושלם. הכל יהיה בסדר.”
תודה לי ישוע. תודה לסנט פדרה פיו על היותך אב רוחני ואלה להיות איתי. אנא השאר עם ונתן ליוותר אותי כך שאוכל להיות בת טובה של אלוהים.
ישוע, הרעיה הטוב שלי, מגן על הנפשות החלשות ביותר, יש משהו שאתה רוצה לספר לי? מה אני יכול לעשות עבורך, ישוע?
“הלכי עמי ילד. הלכי עימי כשאנחנו נושאים את הצלב שלי על כתפי שברות ומעוכבות דרך הרחובות המלאים שם אני מוקיע, יורקים עלי ומבוזה על ידי כולם. אנחנו רואים אותך בהמון, ילדי. מה אתה אומר לי, חברי?”
ישו, משיח העולם, משיח שלי, אין לי דבר לומר כי אין מילים לביטוי צערי על הראיית אחד שמאהב אותנו לקיום נלקח לעג, עינויים, רדיפות. הטרגדיה גדולה מדי לשאת ורק אז אני מאלץ את עצמי להישאר בשמירה, מתקווה לראות אף פעם אחת מבט אלי. אנחנו מקווים נגד כל תקוות שפעם, רק פעם אחת עינינו ייפגשו כך שאוכל לתת לך ככל האפשר אהבה במביטה אחת. אני ממשיך ללכת, להמשיך לנוע בין ההמון כדי לשמור עליך בתצוגה. אנחנו רוצים להתקרב מספיק, ישו, לחלץ את מצחו הדמיוני שלך. לדבוק בדרך קרירה ורטובה בעיניים היבשות והספקן שלך ושפתיים מושחתות. אנחנו רוצים להציג מעשה חסד כלפייך, אבל ישו, אתה בצער כזה שאני פוחד שגם אם תביט אלי, לא תוכל לראות אותי. יש כאבים רבים, כאבים בלתי נסבלים. אנחנו רואים צעדי ההסתלקות שלך שנושאים משקל רב מדי לגוף השבור, המעוכב ועכשיו החלש שלך. אתה איבדת כמות גדולה מאוד של דם, מים רבים עד שלא תוכל לעלות על הגבעה שצופה לפנייך. זה בלתי אפשרי מבחינה אנושית, ישו ואולם אתה אלוהים. אתה מאלץ עצמך להמשיך להציל אותנו כבשים עיוורים, סוררים, גסים. אך הם הכבשים שאתה אוהב ובא לפתוחם, ולכן אתה ממשיך, צעד אחד כאב דמיוני בכל פעם.
ישו, רואה אותך נופל ואני לא יכול לסבול לשמוע את הצליל המכריע של עצם על סלע כשאתה נפילה לברכיך. איני יכול לצפות, ישו. איני יכול לסבול לראות מה שאני יודע שצריך לקרות. זרואתך קשורות אל הקורה ואתה לא יכולה לתפוס את עצמך כאשר אתה נופל פנים ראשונה מברכיך לרחוב. איני יכול לצפות בפניך היקרות, הפנים של האלוהים שרק נתן לי, הכבש הקטנה והמזערת ביותר, מבטי אהבה רכה כזו. ישו, זה פנייך היפים, שנשקו פעמים רבות על ידי אם קדושה וטהורה מרי, נופלים בכוח שכאשר לא מאמין שזה אפשרי; בלי לגרום לנזק חמור בראש. אתה שוכב שם למשך זמן שאינו נראה ארוך.
החיילים פחדו שהרגת כבר אך אני רואה פחד, ולא רחמים מהם. פחד שהעניש אותך למוות לפני טקס ההוצאה להורג שלהם יכול לקרות ולכן הם חיפשו במהירות גבר חזק וגררו אותו אליך בכוח, משכו אותו ממקומו לעזור לך. הם כפו עליו לעזור לך והוא עושה זאת כי יש לו רחמים בליבו. לא בגלל שהוא יודע מי אתה אלא כי הוא אדם של רחמים ואינו סובל מהטיפול הזה, שכן הוא חייב להעריך חיים. כל החיים כיוון שאף על פי שזה אינו נוח לו שהחיילים בוחרים אותו מן ההמון כדי לגרום ידיו להיות דקיקות ודמיות, הוא מלא ברחמים אנושיים עבורך. אווה, סימון המתווסת לעזרת אדוני. מבט אחד ממך, המבט של הודיה מאלוהיך, לא נודע לו כי זה מוסתר ממנו, מגיע אל ליבו. הגהה הקטנה של רחמים הופכת ללהבה בהירה של אהבתך, אף על פי שזה טרם מושג לגמרי. אתה יודע, ישו שכן אתה רואה לב כל אדם. אתה יודע הכל וראית הכל, ישו. זה היה חסד האלוהים האב שהנחה את החיילים הרשעים לבחור בסימון הקירנאי ואתה יודעת זאת, ישו כי אתה והאב אחד. ישו, אני רואה זאת ואני מודה שיש מי שעוזר לך ואשתוקק עוד לאומרת דבר. איני קרוב מספיק, ישו כדי להגיע אליך, אך עדיין לא ראית אותי.
אדוני, אולי אוכל להגיע אליך יותר קרוב אם אמצא את אימך, אמא שלי. הוי, איפה אתה מרים, הקדושה מרים. אולי אמצא אותך ואנחם את בנך על ידי ניחום לך. הוי, יודעתי שאין זה אפשרי; לנחם אותך כשבנך, אדוננו, נוסע לגולגלתה למות, אך עדיין, אם אמצא אותך בהמון אנשים אוכל ללכת עםך ולהותיר אותך לסמוך עלי. הנה אתה. רואה אותך עם מרים המגדלית וסנט יוחנן. האם צריך להתקרב אליך? לא ידעתי, אך עשיתי זאת בכל מקרה, מאהבת ישו. מטרתי להיות תמיכה ונחמה, אבל בדרך זו ראית אותי. עינינו נפגשות ויש בהן עצב ואנחה, ובכל זה רואה אתך כה אוהבת. צופה אלי עם רכות ולובשות, והיא כאילו נוחמת אותי. איך יכול להיות כך, גברת טהרה? איך זה שאת נוחמת אותי כשהנסיך השלום היפה שלך בסבל כזה? את גם בסבל, יפה גוספא, אך את שקטה. את עדיין המלכה האם שאינה בתוך סבלה הכואבת, היא יפה, מכובדת אבל גם נגישה. מתנת יד לי כאילו אמרת, 'באו, נלך יחד.' את מקבלת אותי, נערה פשוטה, לתוך מעגלי אהבתך. המלכה האלגנטית והנאה של השמים וארץ מקבלת אותי. יודעתי מיד שאת רואה גם את לבי, וגם אם הוא מכוער וצבעוני, בניגוד ללבך שקליר כקריסטל ומזהיר עם השמש, את רואים שהוא אוהב את בנך. בשל סיבה זו אנחנו אחיות בסבלנו ובצערנו. תודה לך אמא מובחרת. ישו, זה הכל. לא יכולת להגיד דבר ואף לא להגיע אליך בזמן הצורך שלך, בצער שלך, בגולגלתה שלך. אני בלתי מסוגל לעשות כלום, אדוני. ניסיתי, אך ללא הועיל. סלח לי ישו. רציתי לעשות יותר, ואולם לא יכולתי אף להגיע קרוב אל יפה אחד שלי, אל אדונאי אלהים, אל משיחי חברי.
“יַלְדִּי הַקָטָן, לֹא הָיוֹתָ כוֹשׁר, אֲבָל תַאוּתְךָ הֶחֱזִיקָה בָךְ וְדָחְפָה אוֹתוֹ לַדרָכִים. הָיִיתָ וְאַתָּה עוֹד קָטָן מֵעֲלֶה אֶת הָמֻנְדִּים, הַחַיָלים הַחוּשְׁמִין, וְאֶת הַגְבוּל שֶהֱכִינוּ. וְעַל כֵן נִסִיתָ. לֹא פָנִיתָ מִפְּנֵי אֲשׁר הָיוֻתָ בְקוֹלוֹ, אֶלָה שַמַעְתִּי אֶת אַהבתְךָ. יָדַעְתִּי אֶת אַהבתְךָ וְאֶת נוֹצְרְךָ. הָיוּ כְמוֹ צִפּוֹר שׁיר מָתוֹק בַבֹקר, עֵת הָאוֹסֶף. פּרוץ אֶל קוֹלוֹת הַזְעָמָה וְאִי־שָלוֹם שׁרָקוּ בָךְ, וּבְפַעַמים נָגַן לְאוֹצָרוֹת אֶל חֲזֵירִי כְדֵי שֶאֱשׁמַע זֶה הַניגון מִלבּוֹב. הָיוּ נִגּוּנוֹת יָפִים וּמְתוּקִים אומרים, ‘יֵשׁוּעַ, אוֹה, יֵשׁוּעַ. מֶאֱלָה שֶאֲנִי עוֹזֵר לְךָ, אֲדֹנָי. מֶאֱלָה שֶאֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂות דָּבָר לְכַוּונְתֵךָ.’ ”
“בתי, אתה מתפלל ומספר דברים זהים ל(שם נמחק). לא ידעת מה לעשות, אז עושה הכל שבאפשרותך. לא ידעת אם מגיע אליו, אבל מנסה בכל זאת. משתית על מצחו החם מרח עם בד קריר. מחדש אותו כשהבד מתחמם מהעור שלו החום ממחלתו. מטהר את לחיותיו בבד קריר אחר ומסרק את זרועותיו בקלות רבה כדי שלא לפגוע בעורו הרך שנפצע ממונעי קיבולת ודוממה מעור. תומך בזרועותיו המופחות והפוך את הכרסאות כך שהצד הקריר ייגע בעורה. שרה לו בקולה רך ומחזקתו שאתה שם ואשר אוהבת אותו. ידעת כי (שמות נמחקים) עושים זאת גם הם כשהם שם, ומתכוונת לשמור על מעגל האהבה וההרגעה ללא הפסקה כך שייתכן שהוא יוכל להתאושש somehow, דרך כוח אהבתך ואהבת משפחתו. תתן את כחך לגופו אם זה היה אפשרי מבחינה אנושית, וידעת שאין זאת, אך תרצה לתת לו משהו. מתפלל. שואל אותי ליתן לו חסדים לריפוי. מתפלל לחסדי ניחום. שואל את הקדושים ואם לא בטוח שהשמעתי אותך, אף על פי שתואמת שאני עושה זאת, שואל את אימי. מספר לה כמה אוהבת (שם נמחק) ומשאלת אותה לקחת תפילותיך לבן שלה, ישו שלך. חוזר על זה יום אחרי יום ואז קבל חיוך; מבט לעודד אותך ולאחר מכן חוזר על התהליך הזה של אהבה פעם אחר פעם; ידעת שאין זה מספיק אך מאמינה שבאופן כלשהו יהיה משהו.”
“וראיתי. זכור, ראיתי הכל. יודעתי הכל. ראיתי, ילדי, קטנטני, שאתה מאוד קטן וצער, בודד ומפחד ישב לצידו של (שם נמחק) כשהניח שם ושואף לחיים. ראיתי את התחייה שלך, ואת זה של כל חבר משפחה. ראיתי הכל. יודעתי הכל. ראיתי את לבבכם שמתפרקים ואני מצטרף אליהם. כן ילדי — אני מצטרף אליכם ויחד אנחנו מצרפים את אהבתנו ומזרים אותה לתוך (שם נמחק). לא יכולת לעשות זאת, אך אני יכול כי אני אלהים. התלהבותך, נאמנותכם (‘זה של משפחתנו’) מגע ללב האלוהים ואני שופך חסדים עליכם ועל (שם נמחק), בני שאחריו כל חייו. אוהב אותו. הוא שייך לי ואני שלו. רצוני, מלא באהבה גדולה ורחמים הוא מושלם. רצוני עבור (שם נמחק) מושלם והוא כולו אהבה. רצוני יכול להיות נאמן ויבוצע. בטח ילדי. אתה בוטח ועכשיו יש לך שלום עמוק ונצחי. הלוך עם (שם נמחק) במסעה הזה. עליך להמשיך ללכת עמו כי זה שמבצע את המסע, הוא מרגיש מאוד ארוך ובודד. רק אלה שהלכו איתו ותפלו עבורו משרתים לספק כל נחמה בכלל.”
“ילדי, תיארת את מסעי האכזרי אל הגולגותה בצורה מצוינת. גם (שם נמחק) תיארת, אם כי רק ברוחניות. את מבינה מה אני לומד אותך, ילדתי, ואף על פי שאינך יכולה להסביר, את מבינה בלבבך. זכרי שמה שתעשה באהבה עבור (שם נמחק), גם לי תעושה זאת, ישוע שלך. כאשר תשים מרקחות קרות על מצחו, את מנחמת אותי בצרתי. ילדי, זה מאוד אמיתי ולא רק ביטוי דיבור. זו ריאליות שתבינה יותר במלואה בגן עדן. חשבת שלא תוכל להגיע אלי, אך את מגיעה בדרכים אחרות. החסד שהראת בחייה, מגיע אחורה בזמן אלי, כי אני לא מוגבל בזמן כמוך, כי אנכי אלהים. יצרתי זמן לבריאתי, אך היוצר איננו מוגבל במה שיצרתי. האם מבינה, בתי?”
כן ישוע. אני מבין מה אתה אומר, אך לא יכול להבין זאת. אני מאמין לך ואני יודע מה אתה מתכוון.
“זה מאוד חשוב, בתי, כי תלמד זאת לאחרים עכשיו, דרך הכתבים, וגם אחר כך בפנים כאשר תלמד את האמונה לאחרים. זה ברית החיים והאהבה שלי והיא מאוד אמיתית, ‘מה שתעשה לצנועי אחיך, אותו תעשה לי.’ ילדי, אנכי עמך. אנכי קרוב יותר ממה שאתה חושבת. אנכי במיוחד קרוב כאשר את טובת לאחד החולה, הפצוע, המת, המופתע או צריך בכל דרך אחרת, כי כאשר תראה בעיניים האנושיות שלך את האדם הצורך, גם אותי את רואה. אף על פי שאין לך לראותני גופנית, זה אנכי. זאת תשא אותך במהלך הרבה זמנים קשים של שירות לאלה ששולחת אותך.”
“בני אורי, אחזו בתורה הזאת. שימרו אותה בלבבכם והתבוננו בה. התבוננו בה תדיר כדי להכין את עצמכם לזמן המבחנים הגדולים שאיננו קרוב אליכם במלוא כוחו. דעו זאת — אני עימך. אני עמך באלה הצריכים. אני עמך בלבבות הילדים הקטנים שיהיו אבודים ומאושמים וצריכים לאהבה. אני עמכם בזר שאין לו מזון, ואין מקום לישון הלילה. אני עימכם בחסרי בית. אני עמך באלו העשירים שיאבדו את כל הונו הארצי; אני עמך באמא שלא תמצא את בעלה או ילדיה ושהיא עיוורת מפחד, אובדן ואבל. אני עמכם בדלים. אני עימכם באלו שאנשים דלים באהבה כי הם לא יודעים מה היא אהבה. אני עמך, אף בקרב אלה הרדופים אתכם. אומר לכם שאתם חייבים לחיות בבריתי של האהבה ללא קשר למצב בו תמצאו עצמכם, שכן בזמן המבחנים הגדולים יפגעו וכל בני אדם על פני הארץ.”
“בני אורי, אתם חייבים להראות את אורי בעולם בחושך. אתם מראים את אוורי דרך אהבתכם ודרך מעשים של טיפול. אתם חייבים לשתף את אהב�תי בפעולה אחרת תסתרו את אורכם תחת סל. האהבה צריכה להביא פרי על ידי שירות השכן ולכל הנבראים באלה — כל העמים הם שכניכם. לכן, אהבו אחד את השני כפי שאני לימדתי ואשריתי לכם. כן, ילדי, במקרים מסוימים תשתקו את חייכם עבור אחרים, כמו שאשתקתי את חייה שלכם למענקים. אל תשאלו, כי אני עמך. אנחנו נתן לכם חסדים לאהבה ואם תרצו את החסדים להעניק את זבוח האהבה, אנחנו ניתן לך אותם. תועברו מיידית לגן עדן אז אל תשאלו. חיי לי וכל יהא טוב.”
“אני אוהב אותך ואני מתכוון לעודד אותך. כי אני אוהב אותך, וכי זמנים אלה כמוהו אין אחרים, אני מוכן אותך כמו שלא היה פעם אחרת לפני כן. הייתי מכין את נח ומשפחתו —כן. אך מעולם לא בהיסטוריה של העולם הכנתי כך הרבה, ואזל זה, ילדי האור שלי: אנחנו מכינים צבא קטן של אמא. אתה בחברה טובה, ילדתי, כי אינך לבד. אנכי מגביר צבא נשמות לעקוב אחר אימא אל הקרב הקודש. המלחמה על הנשמות לא היא סוג מלחמה שנלחם בה רע וגברים חזקים שמשתמשים בנשקי מלחמה, תותחים וכדומה. הצבא של אמא לוחם ברעה באהבה. צבא אימה מתכונן לקרב דרך התפילה והלקחות של האהבה. זהו מחנה ההכשרה שלך, ילדי, והוא משרת כדי לתת לכם את היסודות. לא יכולתי להכין אותכם כולם מלאים, כי רבים מכם הגיעו למאמן מאוחר ולוותר על הזמן נוסף שאלוהים האב נתן לילדיו. אך תהיה הכנה מספיק טובה, כי אמא מכסה אתכם במנטל הקודש והחזק של אהבה שלה ובתפילת התריסר, המיסה הקדושה וכתבי הקודש, תלכו זרוע בזרוע עם אחיכם ואחיותיך תחת המביט הרגשי של אימא, מלכת השמים וארץ. אל תשתכחו זאת, ילדי. אמא לא רק מלכה בשמיים שם היא משל לצידיי, אלא גם מלכת הארץ. לב אימה ינצח כי האלוהים רוצה זאת. היא מהשילוש הקדוש; הבת של אלהים האב, אם אלוהים בן והאישה של הרוח הקודש. צנועותה גורמת לשדים לשרוק מפחד. הם בורחים אף מצללה!”
“היא אמא שלך, גם כן, וזו אחת ממתנותי הגדולות לאנושות, הכוללות במתנת הישועתי, שכן היה בזמן צליבתי שנתתיה לבן אדם. לפני זה ועד אז היא הייתה שמורה רק לי, אך כשהייתי מת נתתי את יצור הנפלא ביותר הזה לבני האדם, כי אני כל אהבה וכול רחמים. לכן אין לך מה לפחד. התפללו, פעלו באהבה ואל תדאגו אלא הסתמכו על תפילות הקדושים ותפילת אמא שלי והתערבות שלה. היא פועלת בשלמות האיחוד עם רצון האלוהים כך שאתה יכול להיות בטוח שהלכת אחריה זה הליכה אחרי אלוהים, שכן היא ב'צעדים מאולתרים' עם אהבה ורצונו של הקדוש ברית. אתה לא תטעה אם תלך אחרי אמא האלוהים, שאינה יודעת את הדרך הקרובה והמקורה ביותר לקדושה ברית. עכשיו, היותכם שמחי כי אנוכי עםכם. אמא שלי היא עםכם. יש לך צבא אחים ואחיות גם הם מתכוננים. אני אוהב אותך. הלכו אחרי. הכל יהיה בסדר. צאו בשלום עתה כבשי קטן שלי. אני מכין כל דבר חדש.”
כן, ישוע. תודה לך, ישוע האהוב שלי. אני אוהבת אותך
“ואנכי אוהב אתכם. אברכה אתכם שניהם בשם אבי, בשמי ובשם רוח הקודש שלי. צאו לשלום. היותם אהבה, הרחמים והשמחה לאחרים. הכל בסדר. הכל יהיה בסדר.”
תודה לך אדוני. אמין!