יום רביעי, 15 במאי 2024
אדוני ישוע מתגלה באמת במהלך המסה הקדושה
הודעה מאדוננו ישוע לוולנטינה פפאניה בסידני, אוסטרליה בתאריך 4 במאי 2024
הבוקר, כשסיימתי את תפילת האנגלוס, נגלה מלאך ואמר לי, “וולנטינה, אדוננו רוצה לראות אותך. בואי איתי. הוא רוצה לחשוף בפנייך משהו שמעולם לא חווית.”
פתאום הובאתי למקום שלא ביקרתי בו מעולם. לפנינו עמד מבנה שנראה כמו כנסייה עתיקה מאבן. המלאך ואני נכנסו לבניין הזה. כשנכנסתי, משמאלי ראיתי הרבה כמרים ובישופים לבושים בגדים יפים מאוד והם התפללו ושבחו את אלוהים. אבל לא נעצרתי שם – הפוקוס שלי לא היה עליהם בזמן שהמשכתי פנימה והובאתי היישר אל אדוננו.
הובאתי ממש לפני אדוננו ישוע ומיד, בלי לשלוט בעצמי, נפלתי על ברכיים. כשהורדתי את ראשי תוך כדי עשיית סימן הצלב, אמרתי, “הללויה לך, אדוני ישוע המשיח.”
אדוננו היה יושב ממש ליד קיר. בידו הימנית החזיק כד די גדול. הכד היה מימים עברו והייתה לו צורה מעוקלת מאוד שאינה נראית כאן על הארץ. הוא היה חסר ברק ובצבע כסף מט.
אדוננו ישוע שפך מים מהכד אל הקרקע. בזמן שצפיתי בו, שאלתי, “אדוני, האם המים האלה הם מי חיים?”
הוא ענה, “כן, זהו מי חיים, אבל קדושים, שמסירים את כל עוון ופשע.”
שמעתי על הקיר ליד אדוננו ישוע, בערך מטר מעל הקרקע, צינור קצר מבצבץ מהקיר. גם ממצינור זה ירדו מים אל הקרקע.
בזמן שהמים נשפכו, עדיין יכולתי לשמוע מרחוק את תרומות המסה שניתנו על ידי הבישופים והכמרים. הם היו רחוק יותר מהמקום בו כרעתי. פתאום, כשצליל תרומות המסה נפסק, כך גם זרימת המים מהצינור ומהכד שאוחז אדוננו.
בזמן שהבטתי באדוננו, יכולתי לראות שהוא היה מותש לחלוטין ובייסורים. פתאום הופיעו שני מלאכים משני צדידיו.
כשהחזיקו את ידיהם מתחת לזרועותיו, הם אמרו במקהלה, “קום!”
לאחר שהרימו אותו, ואז הושבו אותו בעדינות על ספה קטנה בקרבת מקום. המלאכים נסוגו אז.
מותש לחלוטין, ללא אנרגיה ונראה עייף מאוד, אדוננו ישוע צנח לצד אחד. התחלתי לדאוג לאדוני והתחלתי לבכות. מעולם לא ראיתי אותו נראה ככה קודם. נותרתי על ברכיים ליד אדוני.
לאחר זמן מה, שני המלאכים הופיעו שוב. שוב הם הרימו אותו ואמרו “קום!” ולאחר מכן העבירו את אדוננו למיטה ממש ליד הספה. המיטה נראתה עתיקה מאוד ועשויה מעץ פשוט.
המלאכים הניחו את אדוננו על המיטה ואז כיסו אותו. ישוע האדון מצא מנוחה. התקדמתי על ברכיי קרוב יותר למיטה. צפיתי בישוע האדון כשהוא עצם עיניים ונח מהתשתשות מוחלטת. הייתי מאוד דאוגה ובכיתי בשביל אדוננו, חשבתי לעצמי: “אנשים, אם רק ידעתם כמה סבל אדוננו עבורכם—למה אתם מעליבים אותו כל כך? אדוננו באמת, ממש סבל עבורנו.”
מאוד הצטערתי בשביל אדוננו, לראות אותו כל כך שחוק ותשוש ועייף.
פתאום יכולתי לראות את ידו של אדוננו זזה מתחת לשמיכה, מחפשת את ידי. שמחתי מאוד לראות שאדוננו התחיל לנוע. כרעתי ליד המיטה עם הידיים קפוצות זו בזו, מונחות על המיטה. אדוננו מצא את ידי ואט-אט החל לסחוט אותה בעדינות, נתן לי ביטחון שהוא בסדר.
אחרי שנח, הוא לאט חזר להתעורר וכבעזרת שני המלאכים שהופיעו שוב, קם לאט והמלאכים הסתלקו שוב. גם אני קמתי.
הצטערתי לראות שאדוננו לבוש בבגד באיכות ירודה מאוד בצבע כחול עמוק. הוא פנה, וכשהוא עשה זאת, עם הגב אליי, שמתי לב לשני חורים גדולים בבד הבגד שלו. הבד זז מעט, אבל כשזה נעצר, יכולתי לראות בבירור דרך החורים את סימני השוט האדומים הטרפים שאדוננו קיבל במהלך הייסורים והצלבה שלו.
אדוננו התחיל אז לנוע לכיוון מרכז הבניין ואחריתי אחריו, כשפתאום אנשים מבחוץ החלו לבוא לעברו ואדוננו נעשה יותר נמרץ ושמח. עמדתי ליד ישוע האדון, כשהוא פנה אליי ואמר: “ולנטינה, ילדה שלי, רציתי שתהיי כאן איתי היום כדי שאוכל להראות לך איך אני נוכח במלואי בכל מיסה שמתקיימת בארץ בכל הכנסיות. אני באמת חוזר על הייסורים והגולגולתה שלי שוב ושוב. אני צורך את עצמי לאפס כך שתהיה לך חיים וסליחה וגאולה לנשמתך.”
“תודה שבאת כאן כדי לנחם אותי. אני יודעת, ולנטינה, מאוד התרגשת והצטערת בשבילי עד שדמעות זלגו מעינייך. כמה שאני אוהב אותך על זה.”
“אני רוצה שהבישופים והכמרים שלי ירחמו עלי, אבל רבים אפילו לא חושבים שאני נוכח כשהם מנהלים את המסה הקורבנית."
"התפללי בשבילם," הוא אמר.
אז גברת קדושה התקרבה אליי, רצה כמעט לעברי מהכניסה לבניין, חיבקה אותי ונשקה לי על הלחי. היא אמרה, “תודה, ולנטינה!”
חשבתי ‘למה היא מודה לי? ואז הבנתי שאולי סבלתי בשבילה והיא אסירת תודה על כך, ועכשיו איזה זכות גדולה לה להיות כל כך גבוה בגן עדן, להיות נוכחת כאן עם אדוננו.’
אז פנה אלי האדון כדי לעודד אותי כי הייתי כל כך נסערת מדאגה והוא התחיל לצחוק איתי. הוא אמר, בחיוך, "ולנטינה, ילדה שלי, את חושבת שיש לה סיכוי להינצל?"
כולנו צחקנו, כולל האדון שלנו. כמובן שהיא כבר ניצלה. השבתי, “אדוני, תמיד יש תקווה!”
"אדוני ישוע, אתה מלמד אותי את זה. אתה תמיד אומר: כשאתה מתפלל עבור אנשים, תגיד להם שתמיד יש תקווה אם הם בוטחים בי."
אמרתי, “תודה לך, אדוני, על המתנה של המסה הקדושה והחסדים שאנו מקבלים ממך.”
"ולנטינה, קבלי הכל שאני נותן לך באהבה," הוא אמר.
כשאנגל החזיר אותי הביתה, לא יכולתי לזוז. לא יכולתי ללכת בגלל הכאבים בשתי הרגליים שלי, שנמשכו עד סביב שתיים-שלוש אחר הצהריים כשכאב התחיל להקל.
הערה :
בישופים וכמרים יקרים שלי, אנא היו נאמנים לאדוננו ישוע המשיח. איזה כבוד יש לכם לחגוג את המסה הקדושה בנוכחות האמיתית של אדוננו ישוע על הגלגולת שהוא בא אליכם.
תאהבו אותו והודו לו. הוא באמת צורך את עצמו למען ישועתנו, עבור מיליוני נשמות.