היום באתי מלאת חסדים ליתן לי ילדי. תפשו את ידי, יקרי ילדיו, כך שאוכל להנחות אותם תמיד.
ילדי היקרים שלי, ידיים מלאות בחסד לתת לכם".
(מרקו): (גברתנו הראה לי את ידיה, מלאות באבנים יקרות מבריקות: טבעת על כל אצבע. קרני ברק יצאו בכל הכיוונים: ירוק (ריפוי), אדום (מתנות של רוח הקודש), וצהוב (אהבת אלוהים) - אנוכי מוכנה לשפוך חסד עליהם! באו לבקש אותו, ילדי היקרים, עם ביטחון! אני אתן לכם כל אלה של רצון האדון!"
(מרקו): (גברתנו הראה אבן מוארת גדולה מאוד, יקרה מאוד. היא זרחה יפהפייה בקרניים בכל הצבעים. פתאום האבן זו שברה לרבים חלקים, דוזנים של חלקים.
למשך זמן מסוים החלקים המשיכו לזהר, אבל אז הפסיקו לזהר. לא נשאר דבר אחר. גברתנו אמרה:)
"- ראה בן; האם אתה מבין מה הראתי לך?"
(מרקו) "- לא, אדוני!"
"- האבן הזו מסמלת את לב האדם. כאשר הוא באלוהים, כל התכונות קיימות; לבו זוהר באהבה ושלום.
"אבל כשהוא סוטר מאלוהים, הוא אובד את כל החסדים שיש לו. לזמן מסוים התכונות קיימות, אך עם הזמן גם הן נגמרות. זה מה ראית כאשר האבן שברה ונדלקה.
לבי בני אדם האחרונים כולן מוקפים בחושך: - בני האדם סוטרו מאלוהים, ולכן הם הולכים בחושך.
רבים שסרו מהכנסייה במשך זמן מה נשארו טובים, אך. במהרה הם השחיתו את עצמם בדברים של העולם הזה.
יקרות ילדים, תפלו שהאהבה של אלוהים לא תשקע ממך! תפלו, כך שכל האנושות תחזור למה שהייתה: - 'גן' של חסד ואהבה". (כשאלוהים ברא אותה)
(מרקוס): (הגבירה הראה לי את אבן הבנייה והסתרה:)
"- כאשר האדם חוזר לאלוהים, הכוחות הטובים זורחים שוב! הכל משתנה, האהבה מוחזרת אליו שוב!
שובה ילדים יקרים, ליהוה כך שתטהרו, תישמרו ותוגנו שוב!
בקשו את החסד הגדול ביותר שלי: - הרוח הקודש! תפלו ילדי, שכל הזמן יותר ויותר, תלבושו ברוח הקודש!
לקולם אני מברכת ואומר: - למה לא באתם לחסדיו? באו, אנכי מתגעגעת להעניק אותן!
אני מברכת אתכם כלכם בשם האב, הבן והרוח הקודש".