הגבירה באה במנטל כחול מבריק מאוד ובשמלה לבנה. היא מחזיקה תפילה שדרכה עוברת דרך אצבעותיה כשאני מסיים את העשור האחרון. ליבה חשוף. היא אומרת: "תהללה לישו, מלאכי." אור בהיר יוצא מלבה כשהיא אומרת: "באתי כדי לספר לכם, להרגיע אתכם, באופני הבאות (במקום מרכז התפילה העתידי שלי) אקדש את הקרקע ובעיקר, את המעיין לצרכים. המים יישאו עמם חסד מיוחד לחזק כל הלבים באמונה ואהבה. ריפוי יהיה קשור למזה. זה מקום שמור לכל האומות - לכל העמים. במיוחד, אני קוראת לבני הכוהנים שלי לבוא ולהתחזק בקריאתם."
"שמור צד כפול לקדוש וברוך יוחנן מריה ויינאי - גם עכשיו, במבנה הפשטני הזה אני מורה לכם להתחיל. זה כדי שאוכל לקרוא את הכוהנים חזרה לאמונה האמיתית, למסורת ולהתרחק ממעט וויכוח. כאשר יבואו כוהני, כמו שיבואו, אהיה נוכחת, מתפללת עמם."
"אל תיראו את המבחן הגדול ביותר. אתם תקים, מלאכי. רוצה שילדי יוודעו לפני ה-12 של החודש, ויעשו לפחות קורבן מיוחד בהכנה לבואתי. אני מבטיחה להביא עמי חסד ליבי. ברוך אתכם."