הודעה מאדוננו לאדסון גלאובר

בליי אין יכולת לעשות דבר. תפילה. אני נותן לך את שלומי!

הייתי מתפלל בבית חברים שלי אלף טרייס מריה. התפללתי לאבי. היום זה יומו השלישי שאינו נמצא. לבי אכן ללא אור כלשהו. אנחנו מרגיש כמו בתהומה עמוקה, בחושך גדול של הנשמה. אנחנו מתפללים לגבירתנו וליהושע, אך אין לנו תשובה. נראה כאילו הם נעלמו לאותם ימים. אני ידוע שכל דבר הוא ניסיון ואני עושה זאת למטרתי, גם בחושך הכבד ביותר, להיות נאמן להם תמיד ועוקב אחריהם בכל מחיר. אנחנו מסר את כל זה לניצחון של אלוהים באמזונאס, מבקשים לכל האנשים שצריכים ליום אחד ללכת לאיטפירנגה, שהם יתפרשו ויפתחו את לבם לאלוהים.

אדוני, השמע תפילתי הצר. נשמתי שברה אלף חלקים. מדוע אינך שומע אותי ומסתיר אור פניך? מה אני יכול לעשות ולסבול כדי לראות את פניך היפים שנית? תן לי, אדוני, את אוורך!

אמרתי מילים אלה כששמעתי קולו של ישוע שהעביר לי את ההודעה לעיל.

בלילה הייתי מתפלל עם אמי. במהלך התפילה, ראתה אימי את הגבירה עם אביו. היא החזיקה בגופו של אביו בין זרועותיה. הגבירה חבקה אותו. אביו היה שוכב על הקרקע. אמא החליטה לבכות חשבה שהוא מת, אך הרגשתי בלבי שהדבר בסדר ואמרתי לאמי להאמין ולסמך את עצמה בהגנה של הגבירתנו ועזרתה כאם, שהיא מגינה עליו ודואגת לו.

אמא נחמה ונשלמתי התפילה. בשחר של 01/06/95, סביב השעה 05:00, התפללה אמי. במהלך התפילה ראתה חזון של אבינו, שבא הבית פנה לפינה של הרחוב, נוהג במכוניתו. אמא הלכה מייד לעבר דלת הבתים ואבינו צינק בקרן השופרת שלו ביקש, כמו שהוא תמיד עושה, לפתוח את שער הגנון. אמא צעקה קוראת אותנו: אביכם חזר! אביכם חזר! הוא כאן! קמתי מייד ואמרתי לאמי שלא תדבר ולא תשאל אותו על מה שקרה, אלא לקבל אותו באהבה וטיפול. אבינו היה מאוד מוטרד וכל כבוי. לא אמרנו דבר על מה שקרה. קיבלתיו באהבה ולבבות מלאים שמחה שהוא בחזרה הביתה. איך הייתי שמח לראות אותו. אלוהים, במהלך שלושת הימים הניסויים שהלכתי בהם עם אמי ואחיותי עשה אותי לראשונה לאהבה גדולה לאבי ועושה אותי לראות כמה הוא חשוב בחיי.

תודה אדוני, על הביאת את אביו חזרה לבית. איך אנוכי מודה לך, הוי ישוע. תודה הרבה אם הבתולה, יוסף הקדוש וכל המלאכים והקדושים של אלוהים. משפחתנו שלך אדוני וכל מה שיש לנו ואנחנו שייכים לך. דאג לנו, כי אנחנו שלך. אמן!