ישו בא בלבוש לבן עם אור רב סביבו וסביב לבו. הוא אומר: "אני ישוע המשיח, נולד בשר ודם. כיצד אוכל לתאר לכם את גבולותי שלבי? הנשמה החיה באהבת אלוהים הדיוונית מבינה שאהוב אותה תמיד ואוהב אותה תמיד. היא מבינה שכל צלב הוא ניצחון אם מסור לי. בהסגרה זו יש זכות לכל נשמה. ככל שההסגרה עמוקה יותר, כך הזכות גדולה יותר. הנשמה המאוחדת איתי באהבת אלוהים הדיוונית יודעת שאין דבר שיש לו ערך חוץ מקדושה ויציאה לנצח. כל מה שנמצא בדרך, מכל מאורע שהנשמה עוצרת בו, הוא או באמצעות רצונה החופשי של הנשמה או ניסיון מהשטן."
"עומקי לבי הם שלווה מושלמת. זהו בשקט נשמתך שהרגשת זאת - בקול הרחוק של רכבת הלילה - בציפור השיר כשאתה מתעורר בבוקר אביב - בהמנון החגבים כאשר יורד הערב באביב. כל אלה הם צפיות לירושלים החדשה ואיחוד עם אהבתי הדיוונית."
"אמי בא אליך ברוח הנעימה של השמים - ריח הוורדים. היא רוצה שתתבונן שהזכות שלה והמאמצים שלך יובילו אותך עמוק יותר לתוך האמונה, כמו שריח הוורד משכה אתכם קרובה יותר לפרח."
"אהבת עצמי מושכת לכיוון ההפוך. היא דוחפת אותך ממני. זה מה שאתה רוצה לעבר כבוד בעולם או נוחות וניחומים. ניסיונות לקדושה תמיד נעשים פוריים בזכות כאשר הם אמיתיים. זו פעם נוספת 'קריאה פשוטה', אך קשה בעיני העולם."