חזון
ראיתי את עצמי כילדה קטנה. הייתי קופצת לאורך דרך הכפר. פתאום, נגחתי באבן בדרך ונפלתי. ראיתי את גברתנו לבוא ולהרים אותי ולחלץ אותי. היא אמרה לי להמשיך הלאה בדרך והצביעה על הדרך. נאמרתי בקול פנימי: "הדרך היא דרך הקדושה באמצעות אהבה קדושה. האבן הוא חטא אנושי. את נגחתת בו כי זמנית הסרת עיניים מהדרך ברגע הנוכחי. אך ראה, גברתנו לא הורה לך לחזור אחורנית או לשוב לתחילת הדרך. היא עודדה אותך להמשיך הלאה--רק הזכירה לך להיות קדושים ברגע הנוכחי על ידי שמירת עיניים בדרך שאליה היא קוראת אותך. אם היא כה רחמנית כלפי חטאיכם, גם אתה חייב לסלוח לחטאים של אחרים."