אמה שלי הופיעה עם בנה ישו המשיח ומייקל הארכאנגל בחזון על שטח אדמה באיטפירנגה. אמא שלי ראתה את החזון, כשהתגוררה בביתנו במנאווס. ממקומה היא ראה את הבתולה הקדושה באיטפירנגה, עם ישו וקדוש מיכאל. היא הסבירה שזה נראה כאילו הם קרובים מאוד אליה. הופעת זו חשובה מאוד ומחשיבה, כי מדובר בבקשה אחת של הבתולה שתגרום לתוצאות רבות בהיסטוריה ההופעות: בניית כפלה לכבודה, מלכת השלום. כאן היא מראית את רצונה להיות מכובדת עם הכינוי הזה באיטפירנגה לראשונה.
אני רוצה שאתם תבנו כפל קטנה פשוטה כאן. במדינת האמזונאס, בחרתי את העיר איטפירנגה לסוף הימים. במקומות אחרים, שם הופעותי מתרחשות ומסריתי מסרים, זה כבר נגמר. ואילו כאן באיטפירנגה, זה יתחיל.
ביום הזה גם דיברה אמה שלי עם אמא שלי על מות אחי קווירינו, שאירע בשנת 1989:
כשבני ישו המשיח מת, הייתי מזלנית לשאת את גופתו בחיקי. ראשו נשאר על זרוע ימיני. ראה.
אמא שלי ראתה את ישו, בחיק הבתולה הקדושה, כשהם הורידוהו מת הצלב.
...אבל אנוכי אנוכי. ובעת מות בנך קווירינו, לא היית מזלך לשאת את גופתו על ברכה שלך, אלא אני ואדוני ישו המשיח נשאו את גופת בנך על ברכיך. ראה.
אמא שלי ראתה את אחיה מת, עם ראשו על זרוע שמאל של גבירתנו ואת השאר מגופתו על ברכיו של ישו המשיח. ידיים אדוני ישו המשיח היו תחת גופת קווירינו, פתוחות, מחזיקות בגופתו. אמה שלי בכתה הרבה וגבירתנו אמרה לה,
בכי בתי, את יכולה לבקוע. זה הפעם האחרונה שתבכי על בנך. ביום מות בנך, כשחזרת הביתה וישבתת על הספה, היית אמורה למת בכל מקרה, אבל בגלל שבקשת מעט מהאנרגיה של בני ישו המשיח ושלי כדי לעמוד באירוע זה, כי אם מתה התאבון היה גדול יותר לבעלך ולילדים האחרים וחברי משפחה, נענתה, וזה היה הרגע שאני ואדוני ישו המשיח שמתנו גם אתכם על ברכינו. אז היית יכולה לנשום ושאלת מים לשתות.
היתה ככה עניווה וקטנה, אבל לא גילסתנו, ולא אותי ואדוני ישו המשיח. אלה הם תכונותיך הראשיות. רק אמרת: למה מת בני? למה? ואני ואדוני ישו המשיח ענתך שוב פעם אחת: כי רצה להיות מלאך וקדוש של האדון.
אתה רק משתעשע כעת מפני שאנו הראינו לך את בנך כך שם בשמים ולבוש כאמלאך, אבל תשתעשע עוד יותר כאשר תפגוש יום אחד שם בכבוד האדון. בדיוק כמו השיר הקטן שסיפרתי לבניך ללמד אותך בחלומך כדי לנחם אותך. דבר על השיר הקטן שלך:
לבה, לבה, ילד בצער
בשמחת זה שיעזוב
בתקווה שתרגיש יום אחד
תרגיש שם בכבוד שמח, שמח!
(¹) אח רוברטו היה הכומר של הקהילה שהלמד את אמי הרבה, כשעוד הייתה צעירה וגרה באמאטורה, בפנים האמזונאס, עם סבי וסבתי, חוסה ברנרדו ואמיליאנה. הוא היה נזיר קפוצ'ין, שמת ב-10 במרץ 1989. זה היה כומר שהכריח כבוד לדברים של האלוהים. יום אחד, כי אמי הייתה לבושה בצורה גרועה, לובשת שמלה עם חגורות נמוכות, לקח את החבל הפרנציסקני שלו ולקע אותה בגב, שזה היה חשוף בדיוק כשהחשבה להיכנס לכנסייה, ואמר לה: האם אתה מחשבת להכנס לבית האלוהים לטקס ככה? אמי, מבושה, אמרה לו כאשר יצאה: לא, אנחנו הולכים הביתה לשנות!
הזיכרון היחיד שאני יש לי עליו הוא כאשר ביקר אותנו בביתנו במנאוס, כשאחי ואני עדיין היו קטנים. כשהוא הגיע הביתה וראה שהאמא שלנו הייתה לבושה בצורה לא ראויה סירב להיכנס אומר: : אני רוצה לדבר עם דונה מריה דו קרמו! האמא ענתה לו: זה אנוכי! - הוא אמר לה שוב: אך, אני רוצה לדבר עם דונה מריה דו קרמו! -האמא הבינה שהוא מתלונן על כך שהיא לבושה בצורה לא ראויה ושהדונה מריה דו קרמו שאיתה הוא רוצה לדבר היא זו שילמדה להיות לבושה היטב, מושכת לפני אלוהים. האמא, מבוכה, אמרה לו: חצי דקה, בבקשה! - היא נכנסה ושתתה את התלבושת שלה וחזרה עם תלבושת שמכסה את גופה בצורה ראויה. פרייר רוברטו אז אמר לה: עכשיו, כן, אני מדבר עם דונה מריה דו קרמו! - ורק לאחר מכן נכנס הבית.
(*) גברתנו השתמשה במונח קטן, כמו אם אמא מדברת לילדה הקטנה שלה.
ציירו מה שראיתם וכיצד ראיתם את זה... (האמא הבינה שהדבר היה לצייר את החזון שהייתה לה על הבתולה עם המלאכים הקטנים, על קיר הפנימי של הסלון בביתנו)... וכתבו ספרכם, שזה סיפור מאוד יפה. זהו סיפורה של זמנינו ואין אחר כמוה. (גברת מריה דו קרמו).
היום האחרון, אדוני ישוע המשיח, אמר לאמא שלי,
שמעי את אימי. עשה הכל שאני מבקשת ממך. אל תעמוד על מקומך. אתה מידי מדי. פעל. עליך להיות צנוע, חסיד, נדיב, אוהב ומשועבד. ביקור אסירים, החולים בבתי חולים, הילדים הנטושים, הזקנים המזויים והאלמנות. תעשה קרבנות. אתה יודע למה עליך להיות שומר.
הופעה נוספת עם הודעת חשיבות רבה. ישו ביטא כאן את רצונו שאנחנו נבצע מעשים של חסד, כך שנוכל גם לקבל חסד. לא ניתן להישאר אדישים לסבלויות אחינו ואחותינו הסובלים ביותר. זה ישו שמבקש זאת מכל אחד מאיתנו.